מעקב אחרי ניצולי השואה

הארגון התוסס של יוצאי לודז' עלול למצוא עצמו ללא בית

וילנאי אורלי

 

בעוד כמה ימים יוכרע בבית המשפט גורלו של "ארגון יוצאי לודז'". הארגון פועל בשני חדרים בבניין בתל אביב ששייך לפדרציה העולמית של יהודי פולין. אלא שזאת פשטה את הרגל. לאורך שנים הצטברו שם חובות, דו"חות לא הוגשו, וככל שהבכירים התמעטו והלכו, לא נשאר מי שינהל את הנכסים והחובות. עיריית תל אביב הגישה בקשה לפירוק הפדרציה והמבנה הוצא למכירה. עכשיו נמצא קונה וארגון יוצאי לודז', שחסה בצל הפדרציה, משלם את המחיר.
צלילה ברקאי, מנהלת המשרד המסורה, חוששת שממש כמו ארגון יוצאי ורשה, הפועל עכשיו מביתה של אחת המתנדבות, גם להם לא יהיה בית. הם, שאספו בקפידה כל פרט ופרט על היהודים שהיו בגטו האחרון ששוחרר, שדורות המשך מגיעים אליהם ושותים בצמא את המידע.
מהמשרד של יוצאי לודז' שומרים על הקשר החם עם הקהילה היהודית מפולין, ובעיקר עם הדורות הוותיקים שכבר מתקשים להגיע למשרד. מאז הוקם הארגון ב-1947, פועלים בו כולם בהתנדבות מלבד עובדת אחת בשכר צנוע, ונותנים את הנשמה. "זה הדבר הכי אלמנטרי לאותם אנשים שכל כך סבלו", אומרת צלילה. "היום מדברים על זהות יהודית ותראי מה קורה לאנשים האלה. לכן אני זועקת, כי אני רואה איך כל ארגוני העיירות האלה יורדים לטמיון".
רואה החשבון של העמותה, אסף אפרתי, אומר בהתרגשות ש"זאת עמותה שצריך לחבק ולנשק. אל מול כל הקומבינות מסביב הם בולטים ביושרה נדירה". לדבריו, "הכל כתוב ומפורט בכתב יד בעיפרון, ואנחנו עוברים על זה עם זכוכית מגדלת ביחד. אפילו החזרי נסיעות הם לא מבקשים, הכל ישר כמו סרגל שם. עמותה קטנה עם מחזור קטן שמתנהל באחריות".
ארגון יוצאי לודז' מתקיים מדמי חבר, 200 שקלים לשנה, אך רבים מהחברים לא יכולים לשלם גם את זה, וחלקם מסתפקים ב-30 שקלים. גם התרומות הולכות ופוחתות. הם לא בוכים על מר גורלם, מתנהלים יפה ובצנעה, אבל הם ?ודעים לעובדה שלא יוכלו לעמוד במחירי השכירות הנהוגים היום.
גורלם דומה לזה של עשרות עמותות של יוצאי שואה, אלא שבזמן שרבות מהן אכן מסיימות את תפקידן - השנים עושות את שלהן - הרי שארגון יוצאי לודג' חי ופועל. בעזרתו של עו"ד אורי ויזנברג מקווים ברקאי וחבריה לקבל אורכה או דמי פינוי, אבל הם לא אופטימים. במאבק בין נדל"ן יוקרתי לזיכרון סנטימנטלי כבר ראינו לא אחת מי מנצח.