טוביה בורקובסקי ז"ל (1926-1989)

כפי שסופר לנכד רועי דביר:  

מקום לידה: פולין, לודז'
שם האב: שמעון
שם האם: לובה (אהובה)

אחים: היינו 6 ילדים (4 בנים ושתי בנות): שמואל, צבי, פרניה, טוביה, אליעזר ורוזה. מהם נשארנו אני וצבי בלבד שחי בארה"ב.

בית ספר: למדתי בבי"ס עממי בלודז' והייתי בכיתה שביעית כשהתחילה המלחמה והפסקנו את הלימודים. לקחו אותנו לגטו לודז' ב- 1939-1940.
אורח החיים בבית: היינו שומרי כשרות והלכנו לבית הכנסת בשבת ובחגים.

עיסוק: להוריי הייתה מאפיה. אמא עבדה בחנות של המאפייה ומכרה את מוצרי המאפה.

מלחמת העולם השניה

כשפרצה המלחמה ועד 1944 הייתי בגטו לודז' עם המשפחה. כולם חייבים היו לעבוד. בשנת 1944 כשהרוסים התקרבו לפולין, הוציאו אותנו
מהגטו ושלחו אותנו לאושוויץ למשך חודש לבדוק שאין לנו מחלות. שם הפרידו אותנו: הגברים לחוד והנשים לחוד.

נותרתי עם צבי ושמואל. את ההורים והילדים הקטנים לקחו לתאי הגזים. אני וצבי היינו יחד עם האח הבכור שמואל עד פברואר 1945 ואז שלחו
אותי ואת צבי למחנה עבודה אחר ושמואל נשאר. עבדנו בכל מיני עבודות בגרמניה (חפירות, בתי חרושת וכו'). זה היה ליד העיר דרנאו.

שם היינו עד פברואר 45'. כשהרוסים התקרבו שוב, העבירו את כל המחנות מערבה לכיוון גרמניה. שלחו אותנו בטרנספורט במשך שבוע ימים
בלי אוכל ושתייה, 120 איש בקרון. היה צפוף מאד ואחד ישב על השני. לא היו כוחות.
מי שהיה חלש – נרמס. האחים שלי עזרו לי בנסיעה והורידו ממני מי שהתיישב עלי. זה היה בדרך מדרנאו לכיוון ברגן-בלזן.
נסענו גם בקרון וגם הלכנו ברגל וכל יום ירו במי שלא יכול היה ללכת. בברגן בלזן כבר לא עבדנו.
זה היה חודש לפני השחרור. היו מחלות רבות במחנה (טיפוס), לא היה מה לאכול ולשתות וכל יום מתו אנשים. מתוך 10,000 שיצאו למסע,
הגענו לברגן בלזן כאלף איש ומתוכם נשארו בודדים.

טוביה בורקובסקי עם חבר לאחר השחרור

 

ב- 14.4.45 נכנסו האנגלים ושחררו את המחנה. הגרמנים ברחו. האנגלים פחדו להיכנס לתוך המחנה.
הם פתחו את מחסני המזון ואנשים, שלא אכלו כמעט כלום 5-6 שנים, אכלו בשר חזיר שמן. אנשים רבים שאכלו מתו מאכילת קופסאות
הבשר השמן.
הייתה גם מגיפה במחנה וגופות רבות שהעלו ריח רע מאד. הבנתי שאם לא אצא מהמחנה הזה, אמות.

אחי הבכור שמואל נשלח בדרך למחנה אחר. נפרדנו ועד היום לא שמעתי ממנו. יצאנו אני וצבי החוצה והגעתי לבי"ח גרמני. סבלתי מחולשה,
שלשולים וחום. היינו חודש בביה"ח עד שהתאוששנו.

עזבנו את ביה"ח, הגענו למערב גרמניה, שם שהיתי בשנים 1945 -1948 ועבדתי עם האמריקנים.

לפני שהכריזו על עצמאות ישראל היה גיוס חו"ל (גח"ל). התנדבתי ולקחו אותנו מגרמניה לצרפת ומשם באנייה לישראל.
הגענו ארצה ביוני 48' בזמן הפוגה במלחמת השחרור.

טוביה בורקובסקי עם רעיתו סוניה וילדיהם: אהובה (במרכז), מרים (משמאל) וירוחם (מימין).	טוביה בורקובסקי (עומד) בארוחה עם אחיו צבי (הכי שמאלי), האח היחיד ששרד מלבדו בשואה

 

טוביה בורקובסקי נישא לסוניה בשנת 1950. נולדו להם שלושה ילדים: אהובה (על שם אמו של טוביה) והתאומים מרים וירוחם.

טוביה זכה לראות בחייו שבעה משמונת נכדיו.

סבא טוביה עם סבתא סוניה ושני נכדיו	סבא טוביה בורקובסקי עם שני נכדיו הבכורים יוראי ורועי בסדר פסח