יוסף שוורץ - הסיפור האישי והמשפחתי

שמי יוסף שורץ, נולדתי  בלודז' ב- 17/11/1921 להורים  חייה פייגה ויעקוב שורץ.
סבתא רבא - מירל אדלר הייתה קרובתו של הצייר יענקל אדלר. היא נפטרה בחורף הקשה בשנת 1928.
ביתה- סבתי גיטל, הייתה אמו של אבי. היא התאלמנה מבעלה יצחק שוורץ לאחר שנולדו לה 2 בנים: אבי יעקב, שהיה בן שנתיים כשהתיתם, ואחיו שייע שאך זה נולד. היא נישאה בשנית לשלמה בנקיר, ונולדו להם: מנחם, ריבה, יוסף, פישל, חוה, שרה ובלומה. היא נספתה ב-1942.
ההורים של אמא, גולדה ודוד זיכלינסקי, גרו באוזורקוב - 25 ק"מ מלודז'. הם, עם בנותיהם, בניהם, וכל משפחתם, הוצאו מגטו אוזורקוב למחנות השמדה. אף אחד מבני המשפחות האלה לא נשאר בחיים. 

הורי יעקב וחיה פייגה שוורץ ביום נישואיהם	אבי יעקב שוורץ ואמו - סבתא גיטל

אמי - חיה פייגה לבית זיכלינסקי נולדה בשנת 1892. אבי - יעקב שוורץ נולד בלודז' בשנת 1892. הורי נישאו ב-1912. הם הולידו את איטה אסתר, אותי - יוסף, ואחרי את  פנחס ( פנחס שער ) ו לייבל (אריה שער ) .שני הורי נפטרו בישראל.
אבא נולד בלודז' ב- 15 במרץ 1892, להורים גיטל ויצחק שורץ. אביו, סבא יצחק, נפטר כשאבא היה בן שנתיים. אבא סיים לימודים בבית ספר עממי ובבית ספר מקצועי ע"ש ירוצינסקי. הוא דיבר וכתב יידיש, פולנית, רוסית וגרמנית. אבא היה עצמאי, בעל נגריה לרהיטים ברחוב 'בזזינסקה' 15 והיה יושב הראש של איגוד הנגרים היהודים  בלודז'.
בני משפחתו, כמו המשפחה של אמי, נשלחו מגטו לודז' לחלמנו  וגם מהם לא חזר אף אחד בחיים. היחידי שנשאר ממשפחתו של אבא היה האח מנחם שעזב את פולין בשנות ה- 20 והגיע לגרמניה. כשהתחילו הרדיפות נגד היהודים עלה מנחם לארץ והתיישב בתל-אביב.
אני, יוסף, סיימתי לימודים  בבית ספר עממי ולאחר מכן למדתי שלוש שנים בבית ספר מקצועי. הייתי  חבר בתנועת נוער של ה'שומר הצעיר'. פנחס , אחי, למד באקדמיה לאומנות בקרקוב והתמחה בציור אצל גדול הציירים הפולנים - הפרופסור וולדיסלב שטשמינסקי.

אבא עובד בנגריה בגטו
	אני ואחותי אסתר ב-1939
אבא ואני בגטו	פנחס שער במחלקה לסטטיסטיקה בגטו

 
אמי - הייתה עקרת בית וגידלה אותנו במיטב כוחותיה. אחרי שגדלנו היא ניהלה את חנות הרהיטים  שהייתה  לנו ברחוב 'נאד- לודקה' בלודז'.
אבי היה נגר עצמאי, בעל נגריה שהעסיק פועלים בייצור רהיטי בית.
בגיל 5 למדתי בבית הספר הפרטי לבנים ברחוב בז'ז'ינסקה 5. אחריו, בגיל 7, למדתי בבית הספר לבנים יהודים ברחוב פולנוצנה 24.
סיימתי 7 שנות לימוד בבי"ס עממי, ו-3 שנים בבי"ס מקצועי. למדתי יהדות אצל מלמד, אידיש אצל מורה פרטי, ואספרנטו בחוג. הייתי חבר בתנועת "השומר הצעיר" ובקבוצת הספורט "בר כוכבא". עזרתי לאבא בחנות, ביקרתי בהצגות תיאטרון ובקונצרטים, והיו לי חברים רבים.

כשפרצה מלחמת העולם ב- 1939 ברח פנחס מלודז' ללמברג, לשטח שהיה אז בשליטה של הרוסים.  כשהמצב של היהודים נעשה רע יותר בלודז', אבא, אני ולייבל נסענו לוורשה. בבית  בלודז' נשארו אמא ואסתר לשמור על הרכוש שעוד היה לנו, כי האמנו שהגרמנים לא יפגעו בנשים ובילדות. השהות שלנו בוורשה נמשכה מעבר למתוכנן, ונותק הקשר עם יקירינו. לא ידענו איך נוכל להיות שוב יחד. התחלנו לחשוב על חזרה ללודז'. באותו הזמן נודע לפנחס  שאנחנו בוורשה. הוא עזב את למברג והגיע  אלינו בכדי  לקחת אותנו אליו. התייעצנו בינינו כיצד לעשות זאת והגענו למסקנה שבלי אמא ואסתר איננו יכולים לנסוע ללמברג .החלטנו שכולנו נחזור ללודז', נוציא אותם משם ואז יחד נסע ללמברג. זה מה שעשינו. אבל כשהגענו ללודז' נאלצנו להיעזר במבריח מקצועי כדי להיכנס לגטו . הבנו שטעינו. הגטו היה סגור כך שלא הייתה שום אפשרות לצאת, אך נשארנו בגטו עם הרגשה שאנחנו יחד.

בגטו אבא ואני עבדנו ב'טישלר רסורט', ברחוב 'רבורסקה' 12. פנחס עבד בתור אמן במשרד 'סטאטיסיקה', אסתר עבדה ב'שניידר רסורט' אצל גלזר  ברחוב  'יקובה' 10 ולייבל עבד ב'טישלר אפטיילונג' ברחוב 'פוצקה'.
אסתר התחתנה בגטו וילדה בן בשם גרשון. כשגרשון היה בן שנה וחצי הם  נחטפו ברחובות הגטו על ידי הגרמנים ונשלחו למשרפות של אושוויץ.
הגטו חוסל באוגוסט 44 ואנו נשארנו שם, עם כ- 500 משפחות, לנקות את הגטו. שיכנו אותנו  בבניין שהיה בעבר בית חולים ברחוב 'לאגעבניצקה' 36. לאחר חודש וחצי, ב- 21 לספטמבר, ה'אס. אס' לקחו אותנו ל'ראדעגאסט', ובקרונות  מזוהמים מהובלות של בהמות,  בלי אוורור, בלי טיפת מים ובלי שירותים, הובילו אותנו בנסיעה של יומיים לכיוון לא ידוע.
כשהגענו למקום המיועד לנו פקדו על הגברים לצאת. הנשים והילדים המשיכו בנסיעה באותם קרונות. התברר לנו שאנחנו במחנה הריכוז 'זקסנהאוזן'.
הקבוצה שלנו הייתה שם  כחודש וחצי, ומשם עברנו למחנה 'קניג ווסטר-האוזן'. לי לא איפשרו לצאת עם הקבוצה מפני שהייתי חיוני  בהקמת צריפים לחיילי וורמאכט, שנסוגו כבר מהחזית המזרחית לסביבת  ברלין.
כשנגמר שלב הבנייה  העבירו  אותי ל'קניג-ווסטרהאוזן' ושם נשארתי עד השחרור, שהיה בלילה של
ה- 25 אפריל 1945.
שוחררנו ע"י הצבא הרוסי.

להגדלה - נא ללחוץ על התמונות
עם חברים בגטו לודז'
עם חברים בגטו לודז'	אני ופינחס אחי
חברי קבוצת התיאטרון בגטו. אני עומד שני מימין למעלה

ימים ספורים אחרי השיחרור יצאנו קבוצה קטנה שבה היו אבא, אני, פנחס, לייבל, ד"ר שיקר, והמזכיר צרנוברודה. יצאנו ללודז' מפני שקווינו לפגוש שם קרובים שנשארו בחיים מהתופת.
ללודז' הגענו ב- 8 למאי 1945, ואחרי כמה שבועות הגיעה  אמא  שהשתחררה ממחנה הריכוז 'ראווגסבריק'. היא עבדה שם בעבודת פרך במפעל לייצור נשק. כשנפגשנו היא הייתה שלד של אדם, וחולה, ונזקקה לטיפול רפואי מיידי עם הגעתה.
עזבנו את לודז' בינואר 1946 ואחרי טילטולים לא קלים עזבנו את פולין, דרך שצצין, בעזרת מבריח גבולות. הגענו לגרמניה הצפונית, ומשם המשכנו דרומה לבאווריה, למחנה העקורים 'פלדפינג' שנמצא ליד מינכן. הגענו לשם כדי להתקרב לסנטוריום לחולי ריאות ב'גאוטינג', שבו פנחס היה מאושפז.
ב- 1948 התחתנתי עם לודז'אית לשעבר בשם חנה יחימוביץ וב- 1949 עלינו לישראל.
התגוררנו  בחיפה ושם  הייתה לי ולאבא נגריה.
ב- 9 ליוני 1950 נולד לנו הבן הבכור - יצחק, שנרצח בממלכת ירדן ב-  6.8.2001.
ב-5 לאפריל 1955 נולד בננו השני - דוד. 

הנכד ירדן שורץ  והבן דוד שורץ	הבן - יצחק שניר ז"ל	הנכדים איתי, אוהד, ניצן שניר (משמאל לימין)

ב- 1956 עברנו לרמת גן. התחלתי לעבוד בתנובה ת"א בתור פועל, והגעתי לתפקיד מנהל המשק של מחוז ת"א. משם יצאתי לגימלאות.
אבא נפטר ב- 1968 , אמא ב- 1980 , פנחס  ב- 1996 , ואריה ב- 2008 .

אחי - פנחס שער	עם רעיתי חנה ואחי - אריה שער

המייל שלי למעוניינים:  shwartzy@013.net



אנימציה קצרה המבוססת על השיר האידי "ראיתי הר" מאת משה שולשטיין ומוקראת על ידי יוסף שוורץ

פנחס שער

אחי פינחס שער ז"ל היה עבורי אח גדול ומורה ומדריך לחיים.
הוא עזר לי, ולכל המשפחה במצבים שונים, כאשר תקופת הגטו – היה הזמן החשוב ביותר.
פינחס בחכמתו ניצל את קשריו והציל אותנו ממוות בטוח. גם בשלב חיסול הגטו הוא הצליח להכניס אותנו לקבוצה שמרבית חבריה ניצלו. לצערינו הרב הוא לא הצליח להציל את אחותינו אסתר.
הא לקח אותי איתו לבית הקפה "אסטוריה" ברחוב פיוטרקובסקה, שם הכרתי את ה"בוהמה" הלודז'אית:
המשורר והבמאי משה ברודרזון, אישתו שיינה מרים, השחקנים שמעון דז'יגן וישראל שומכר, משה פולבר, שמוליק גולדשטיין, הציירים יצחק בראון, טרבץ, שיליס, והצלם מנדל גרוסמן.
פינחס לקח אותי גם לתנועת "השומר הצעיר". כנער הוא בנה מקרנה לסרטי קולנוע, והקרין סרטים על סדין לילדי הבניין.הוא צייר ועיצב חלונות ראווה לחנויות בלודז'.
הוא התגייס לצבא הפולני לגדוד ה-18. היה בטירונות, נלחם בגרמנים, נפל בשבי, ברח לברה"מ, חי בגטו ובמחנות ריכוז, אך יצא בריא ושלם בנפשו, המשיך ללמוד ולהתפתח, והגיע לפריז.
ב-1958 פינחס עלה לישראל, ובנה משפחה. הייתה לו גלריה מול הים ביפו.
ב-1975 עבר להתגורר עם משפחתו במנהטן.
ב- 1995 חלה במחלה ממארת. ב- 3.12.1996 פינחס נפטר. הוא נקבר בישראל בקיבוץ עינת.

לעבודותיו של האמן פינחס שער:

 http://inquery.ushmm.org/uia-cgi/uia_query/photos?hr=null&query=kw171536

 http://www.pinchasshaar.com /

נכתב על פי הספר: "חיים" המחבר: יוסף שוורץ  .