רחל ודב פרושינובסקי

נכתב על ידי צאצאיו של מיכאל פרושנובסקי שרגא דב ואברהם פרי

רחל ז"ל נולדה ב- 1889 להוריה שרה (פרושנובסקי –אחות של שלמה צבי פרושנובסקי) ומֶנְדֵל למשפחת גולדְבּרג בעיירה דְרושְבּין בפולין, אחות בכורה לאסתר, מרים, יצחק ומשה שנספו כולם בשואה.
להוריה הייתה מחלבה קטנה לייצור חלב וגבינות ביתיות.  אביה מֵנְדְל נפטר ממחלה בגיל צעיר ואימה עברה להתגורר בביתה של  אסתר האחות הבכורה.
נישאה לבעלה (בן דודה) דב ז"ל, בן להוריו טובֵה ושלמה צבי למשפחת פּרושִינובְסקי, אח בכור לנתן, סימה, מֶנְדֵל , אריה לֵייבּל וליפמן
שנספו בשואה ולאחותו רִבקה שהגיעה לגיל מופלג בבריסל שבבלגיה והעמידה דור המשך.
גם לאחיו נתן שנספה בשואה, נשאר בן ששרד בתופת השואה מנחם פרושינובסקי שהגיע ארצה לאחר מלחמת העולם, גר בחולון
והקים דור המשך.

דב פרושינובסקי - בעלה של רחל	שלמה צבי פרושינובסקי - אביה של רחל

הוריו של דב ז"ל התגוררו במושבה "דרושבין" (69 ק"מ מזרחה לפודמביץ,) והיו עשירים מאד, ברשותם היו פרדסים עם עצי פרי ועצי
אגוזים שאותם היו מחכירים לחקלאים תמורת תשלום שנפרע רק לאחר שהיבול שנאסף מהעצים נמכר.
למשפחה הייתה תחנת קמח מופעלת טורבינת מים מהנהר שעבר בעיירה, שם טחנו קמח בתשלום לכל התושבים, בנוסף הייתה להם
חנות לממכר כל מוצרי הצריכה הנחוצים והיו מוכרים לתושבים בהקפה כשהתשלום נפרע פעם בשנה בסיום קציר השדות.
האם טובה הייתה אחראית לתחנת הקמח והאב שלמה צבי עסק בחנות וטיפל בחכירת הפרדסים.
סבתא וסבא רבא רחל ודב היו בני דודים ובאותם ימים כך היה נהוג להתחתן.
בתחילה הם התגוררו בעיירה פודמביץ ונולדו להם בת ליבּה, בן אברהם, בן מיכאל.
בין השנים 1916 ל- 1921 עברו לגור בעיר לודג' ברח' זֵ'בּצְקָה 4 שם נולדו מנדל, חנן לאה ויוסף.

משפחת דוב פרושינובסקי עומדים מימין לשמאל: דב, לידו חנה אשתו, לימינה מיכאל פרושינובסקי, ונשענת עליו ליבה קריסקה יושבים מימין לשמאל: חנן, יוסף, לאה, ושרה (שלה) בתה של ליבה

למשפחה היה אטליז במעטפת הרחובות שהיוו את תחום גטו לודְג'. בזמן המלחמה,  דב היה קצב במקצועו.

 רחל הייתה חולה מאוד, ושמונה חודשים ויומיים לאחר לידת בנה יוסף, נפטרה ביום שישי  כ"ח באדר תרצ"ד 1934 בראש חודש ניסן
והיא רק בת 45, נקברה בבית העלמין בלודג'.

 דב נאלץ להפסיק לעבוד בחנותו כדי לטפל בילדיו הקטנים שנשארו ללא אם.

לאחר שנפטרה רחל, עזב בנה השלישי  מיכאל לישראל (פלסטינה) במסגרת תנועת הנוער של הציונים הכלליים וזאת כדי להימנע מגיוס
לצבא הפולני.
הבת הבכורה ליבּה (נולדה ב- 1907) הייתה נשואה לגְדָליה קְריסְקַה (ששרד לבדו בשואה והקים משפחה חדשה בחדרה) ולהם 2 בנות חנה (נולדה ב- 1935)  ושרה (שַלָה) (נולדה ב- 1937).   
הבן השני אברהם (נולד ב- 1911) למד רבנות בעיר וורשה ונישא לפּולה, הוסמך לרבנות חצי שנה לאחר מותה של אמו רחל ועבר
להיות רב העיירה "רָבּה" שליד העיר וורשה.
בבית נשארו הבן מנדל (נולד ב-  4 ליולי 1921) הבן חנן (נולד ב- 2 ליולי 1927) הבת לאה (נולדה ב- 1930) ובן הזקונים יוסף (יוסלה)
(נולד ב- 1934).

כפי שסופר מפיו של הבן הרביעי במשפחה מנדל שהצליח לשרוד במלחמה, בשנת 1937 נשלח מנדל לעיירה פודמביץ כדי להביא מעט
אוכל למשפחה, מהוריו ואחיו של אביו דב, במקום ללכת כ- 30 ק"מ לפודמביץ החליט מנדל לעבוד באטליז בעיר לודג' וכך דאג לכלכלת כל המשפחה וזאת כל עוד אביו דב טיפל בילדיו הקטנים ולא עבד.
לאחר 4 חודשים מאז התחיל בנו מנדל לעבוד כקצב, התחתן אביו דב עם אישה צעירה בשם חנה שטיפלה בילדיו והוא חזר לעבוד באטליז לפרנסת משפחתו. (עם אשתו חוה לא היו לו ילדים).
בנו מנדל החל ללמוד את מקצוע החייטות במתפרה קטנה שם לימד אותו חייט את רזי המקצוע עד שהפך למומחה.

איגרת ברכה מפודמביץ שבמחוז לודז' ממחלה פרושנובסקי ולייב גולדברג לפני נישואיהם 10 בתשרי תרצ"ט - 1938
הבית ברחוב ז'בצקה 4	השלט המקורי של מספר הבית - 4

עם פרוץ המלחמה וסגירת היהודים בגטו לודז', נלקחו האחים חנן מֶנְדֵל והגיס גדליה לעבוד בכריית פחם.
(מספרי הזרוע שנתנו להם: חנן 143486, מנדל 143487, וגדליה 143488), בשלב מסוים הופרד חנן בגלל גילו הצעיר ונשלח למחנה אושוויץ שם הומת. השאר המשיכו לעבוד בכריית פחם עד שבוקר אחד הוחלט להעבירם בהליכה רגלית לאושוויץ.
בדרך חלקם נורו ומתוך 16,000 איש שהחלו לצעוד, נותרו לאחר 4 ימים 1,200 איש בלבד.
לאחר חמשה ימים החליטו להפסיק לצעוד וקצין פולני ששמר עליהם סייע להם לברוח על ידי פתיחת פתח בגדר.
מעט מאד ברחו ביניהם גם מנדל וגדליה שהגיעו לאיכר גרמני במושבה קטנה ששוכנע לתת להם מסתור בעליית הגג ובתמורה יספרו
היהודים בשבחו של גרמני זה ואכן כך היה, האיכר הגרמני ניצל מקצין רוסי שעמד להורגו בזכות המחסה שנתן ליהודים,
(הקצין הרוסי היה יהודי).

 

המצבה על קברה של רחל פרושינובסקי שנפטרה ב-1934
דובי פרי - הנין - מאתר את קברה של סבתא רבא - רחל פרושינובסקי

ב- 22 לינואר 1945 חזר מנדל ללודז' לחפש את משפחתו, הוא הגיע לבית המרקחת בעיר, המקום היחיד ששהו בו  אנשים ואלה היו
שוטרי מטה המשטרה הפולנית שהתפלאו שיהודי מהעיר נשאר חי.   שם התברר לו שכל משפחתו נשלחה להשמדה במחנה חלמנו.
מאוחר יותר עבר מנדל לגרמניה ולקנדה שם הקים דור המשך גם גיסו גדליה הגיע לישראל  והקים משפחה חדשה. 

הבן השלישי - מיכאל פרושינובסקי

מיכאל פרושנובסקי הבן השלישי של דב ורחל ז"ל היה בצעירותו  בחוג נוער ציוני "קן השומר הלאומי", חוג שאיחד את כל שכבות יהודי לודז לכמיהה לפעילות תרבותית וציונית. בגיל 23 בשנת 1939 לאחר מות אימו ולאחר שנדרש להתגייס לצבא הפולני עלה מיכאל ארצה לבדו, באוניית מעפילים "אסִימִי"  אשר הפליגה לחופי ארץ- ישראל באופן בלתי לגאלי .
באוניית המעפילים פגש את אשתו לעתיד שרה חיה קייאק מהעיירה "ווירושוב" שליד וורשה  שגם היא הייתה חברה  בחוג של הנוער הציוני "קן השומר הלאומי" בוְיֶרוּשוב .
בשנת 1946, התחתנו מיכאל ושרה והתגוררו עד יומם האחרון בת"א, למיכאל היה מפעל לייצור נעליים מקצוע אותו רכש בקיבוץ שהיה בעיר לודז' ושם דבק בו ה"חיידק" הציוני.

שרה פרושינובסקי לבית קייאק	מיכאל פרושינובסקי

בתחילת שנות החמישים בעקבות המדור לחיפושי קרובים, גילה את אחיו מנדל פרושנובסקי ז"ל ששרד את השואה וחי בטורונטו שבקנדה עם אשתו, בנו, שתי בנות ונכדים. (מספר זרוע 143487)
בחולון גילה את בן דודו מנחם פרושנובסקי חייט במקצועו עם שתי בנות, נכדים ונינים.
בחדרה נמצא גיסו גדליה קריסקה (בעלה של אחותו ליבה ושתי בנותיה- חנה ושַלָה שנספו בשואה) נישא בשנית והקים משפחה.
(מספר זרוע 143488)

מיכאל ושרה פרושנובסקי הקימו בת"א משפחה עם שלושה בנים:
שרגא חבר "דן" גר בת"א נשוי ולו בן, בת, נכד ושלוש נכדות.
דב טייס חיל האויר ומדריך טיסה גר ביבנה נשוי עם שני בנים, בת, נכד ונכדה.
אברהם פורש צ.ה.ל עובד אונ' בר אילן גר ברמת גן נשוי עם שתי בנות. 

דור ההמשך	שרגא, דובי ואברהם פרי (פרושינובסקי)

2.4.2011 -משפחת פרי במפגש משפחתי

 

מאילן עבות ורחב ענפים שכמעט נכחד בשואה פיתחו שורשיו (המעט שנותרו) בדישון הציונות והזיקה ליהדות, ענפים רבים רחבים וירוקים.

להגדלה - נא ללחוץ על התמונה

אילן היוחסין של משפחת פרושינובסקי