הסיפור של רחל (רחלקה) גרינפלד לבית גרינגלס

מתוך ספרם האוטוביוגרפי המשותף של רחל ולולק גרינפלד : "שריקת החיים".

נולדתי בלודז', למשפחה בת 5 נפשות.
אבי – אברהם גרינגלס, יליד ביאלה פודלסקה, גדל והתחנך בלודז'. הוא היה ציוני, משכיל ואינטיליגנטי, למד בברלין, ידע היטב פולנית גרמנית ואידיש. הוא היה סוחר, וניהל עם אמי חנות לממכר לחם ובית קפה. אביו (סבי) בינימין נפטר בגיל צעיר. אמו – סבתי, נֶשקה לבית נלקנבאום, הייתה אישה דתית, היא נישאה בשנית לשימיאטיצקי. לאבי הייתה אחות אחת גוטה, שגרה בלבוב עם בעלה ושני בניה – בניק וברונק. לאבי היו גם 2 אחים למחצה, מוריץ שימיאטיצקי, שהיה נשוי לרחלה ואביהם של היפוליט-דוד, ואח נוסף – פליקס שימיאטיצקי, שהיה נשוי לפניה, ואב לבת – לודביקה וישיה.
אמי – חֶוֶות הֶלה לבית פקולה הייתה בת למשפחה דתית, מסורתית וליבראלית. אביה, סבי איציק-מאייר פקולה, היה נשוי לרוחלה שנפטרה לפני הולדתי, ואני נקראתי על שמה. סבי התגורר ברחוב נובמייסקה 26. לאמי היו 6 אחיות, ואח אחד: בלומה, אסתרה, מניה, דורה , הניה, האח אבל (מרדכי לייב) ורוז'יה הקטנה. כולם למדו בגימנסיה.
אחי הבכור מינק (מקס בינימין) נולד בדצמבר 1920, אחי הצעיר דוידק (היפוליט דוד) נולד באפריל 1929, ואני רחלקה הבת האמצעית נולדתי ב- 2.1.1925 .

סבי - איציק מאיר פקולה בעל מאפיה ברחוב נובומייסקה 26 בלודז'	אמי - חֶוֶות הֶלה גרינגלס לבית פקולה בנערותה. נספתה באושוויץ ב- 1944	הורי - חֶוֶות הֶלה ואברהם גרינגלס
אחי הצעיר דוידק (היפוליט דוד)	תעודת העבודה של דוידק מנובמבר 1942 התגלתה ב-1999 בארכיון בלודז'	אחי הבכור מינק (מקס בינימין). מתוך תמונת סיום שנה"ל בגימנסיה העברית בלודז ב-1930 או 1931

למדתי בגימנסיה לבנות ז'דובסקי גימנסיום T.Z.S.S . קיבלתי חינוך ציוני בבית ובביה"ס, יצאנו לטיולים לתיאטרון ולחוגים. בבית הורי שמרו על כשרות ומסורת. גרנו ברחוב סטרי רינק 3. בקומה הראשונה הייתה חנות הלחם ובית הקפה שלנו, ובקומה השניה גרה המשפחה. גרם מדרגות חיבר בין החנות לדירה.  היה לנו רדיו וטלפון שמספרו היה 19036.
הורי רכשו גם בית ביחד עם שותף פולני ברחוב אלייה קושצ'ושקי 26 . כשגורשנו לאוושויץ אמי אמרה – אחרי המלחמה נפגש כולנו בבית באליה קושצ'ושקי 26.
עם פרוץ המלחמה אבי נתפס, וחזר בערב לאחר שהוכרח לעבוד בעבודת פרך. הורי העדיפו לעבור לוורשה. אבי ומינק אחי נסעו לוורשה, מצאו לנו דירה, ואבי חזר לקחתינו לשם, בדיוק כשהגטו נסגר. אחי נשאר בוורשה. ביתינו היה בתחומי הגטו, ככה שנשארנו לגור בו. סבתי נשקה באה לגור איתנו. המשכתי ללמוד בגטו עוד שנתיים, וסיימתי כיתה י'.
אמא עבדה בבית מלאכה למוצרי נייר וקרטון. אבא נשאר לעבוד בחנות. אני עבדתי בבית מלאכה לשטיחים, הועברתי למפעל לכובעים ומשם למפעל מתכת בו ייצרו חלקים לכלי נשק.
באחד הימים אבא יצא למכור משהו, ייתכן שכסף זר, או זהב, והלשינו עליו. הוא נלקח לקריפו, וחזר אחר כמה ימים שבור. הגרמנים רשמו במפורט את כל מה שלקחו ממנו. לימים, נמצאה הרשימה, ואני תבעתי על פיה את הגרמנים וקיבלתי פיצוי שהספיק לרכישת דירה בחולון. בסוף אוגוסט 1942, כשהוכרזה השְפֶּרָה (העוצר הכללי) נשארנו בבית בתוך מחבוא שהיה לנו במדרגות. ניצלנו. מאחי מינק שנשאר בורשה, לא שמענו דבר.
בסוף אוגוסט 1944 נסענו כולנו לנקודת האיסוף ברחוב צ'רניצקגו. הובלנו בקרונות אל אושוויץ. אבי ודוידק אחי הופרדו מאיתנו. אחד מקציני
ה- S.S. שאל את אמי לגילה, וכשהיא ענתה "בת 50" היא הופרדה ממני בכוח, ויותר לא ראיתיה. נותרתי לבדי בת 18. נלקחנו, הסירו את בגדינו, גולחנו, והלכנו עירומות למקלחות. קיבלנו סמרטוטים ללבוש, והגענו לבירקנאו יחפות לצריפים. במסדר ראיתי את בת דודתי פולה. בלילה התגנבתי לבלוק שלה. התברר לי אחר כך, שהבנות בבלוק שממנו עברתי נלקחו למשרפות. היינו שם חודשיים. נלקחנו במשאיות למחנה עבודה הלבשטט לאגר Halbstadt Lager   שבחבל הסודטים. קיבלנו קבקבי עץ בגד ללבוש, תחתונים מזרוני קש ודרגשים ללינה. יחסית לבירקנאו מצבינו היה טוב יותר.
עבדנו במשמרות במפעל לייצור נשק של מפעלי קנופ  Knope  ובמפעל אלקטרוניקה מסאפ Messap .
העבודה הייתה קשה ומפרכת תחת השגחה של משגיחות גרמניות מרושעות. היו שם גם עובדים צרפתיים שריחמו עלינו. ב- 8 למאי 1945 הגיעו העובדים הצרפתיים, ובישרו לנו שהמלחמה נגמרה. הגיעו חיילים רוסים. ראיתי את מפקדת המחנה הגרמניה, והחזרתי אותה למחנה. הבנות הכריחו אותה לכרוע על ברכיה, וגילחו את שערה.
רציתי לחזור ללודז'. הבנתי שאני הניצולה היחידה ממשפחתי. בין הריסות ביתינו מצאתי יומן שאמי כתבה וכמה תמונות. ניגשתי לבית ברחוב אלייה קושצ'ושקי 26, ושם השותף הפולני של אבי – ווסולובסקי, קיבל אותי בזרועות פתוחות. קיבלתי דירה, והזמנתי שתיים מחברותי ממחנה הריכוז לגור איתי.

רחל ולולק - 22.1.1646 - לודז'	רחל, לולק והילדים אוה ואדם עולים ארצה

 

באחד הימים ראיתי כרזה שמזמינה נוער יהודי לשמוע הרצאה מפי שליח ציוני מארץ ישראל. בהרצאה זו היכרתי את לולק גרינפלד, ומאז לא נפרדנו. לולק הביא אותי לקיבוץ שלו בלודז', והציג אותי כארוסתו. נשלחתי לסמינר מדריכים בז'בזֶ'ה. ב-26.למרץ 1946 נשאנו בקיבוץ. ההינומה שלי הייתה רשת לבנה נגד זבובים...
מארכיון עיריית לודז' קיבלתי את תעודות הלידה שלי, של אחי ושל הורי, ואפילו את תעודת הנישואים שלהם. בדיעבד התעודות האלה סייעו לי לרשת את הבית ברחוב אלייה קושצ'ושקי 26.

 

הקריירה של רחל'קה כגננת לאורך השנים
בבית הילדים בלודז' עם ילדים יהודים שאותרו אחרי המלחמה	כגננת בשנות השישים בגבעת עליה ג'בלייה ביפו	גננת בשנות השבעים ביפו ד' "בית פרו"

 

זמן קצר אחרי החתונה עזבנו את לודז' עם כל חברי הקיבוץ, אל שצ'צין. בעזרת ארגון "הבריחה"  בהנהגת בחורים ישראליים עברנו את הגבול לגרמניה, והגענו אל מחנה עקורים של אונר"א בעיר לייפהיים. התנאים שם היו קשים. אני עבדתי כגננת, והמשכתי במקביל את לימודי בסמינר לגננות בעיר אוגסבורג. לולק חלה ואושפז. אמו דאגה להוציא אותו מביה"ח והחזירה אותו ללודז'. אני הצלחתי להגיע ללודז' בעיקבותיו.כל הזמן עבדתי כגננת עם ילדים. כל בקשותינו לעזוב את פולין נתקלו בסירוב. ב- 14.5.1949 נולדה ביתנו, אשר קראנו לה אווה, על שם אמי.
בישראל שמה חווה.

1996 - חגיגת היובל לנישואים - המשפחה המורחבת	1989 - רחלקה ולולק עם הנכדים

 

1998 - ליד שער ברנדנבורג בברלין	1998 - בביקור בלודז' ברחוב פיוטרוקובסקה
לודז' 1998 - במקום בו היה ביתי ברחוב סטארי רינק 3 נותר רק מכסה הביוב	1988 - ביקור בלודז' עם הילדים ברחוב נובומייסקה 4, ליד ביתו של לולק

בננו אדם, נולד 4 שנים אחריה. אדם – על של אבי אברהם, אחי דוידק ואחי מינק. ביולי 1956, עם עליית גומולקה לשלטון קיבלנו הודעה שמאשרים את יציאתינו מפולין.
הגענו ארצה למעברה בגבעת אולגה. התנאים היו קשים מאוד.
לאחר כשנה עברנו לחולון, ואני עבדתי כגננת במעון ויצ"ו במשך 30 השנים הבאות. עבודת הגננת הייתה לי ליעוד. משרד החינוך והנהלת וי"צו מינו אותי עם השנים להיות גננת "מדגימה", וחינכתי מחזורים רבים מאוד של ילדים באהבה ובמסירות אין קץ, ותרמתי תרומתי לחינוך הגננות המתלמדות והוותיקות כאחד, בהשקפת עולמי בנושא החינוך, בהמחשה, בעבודות מוטוריות ועוד.
ב-1.9.1985 , יצאתי לגמלאות. אני ממשיכה בלימודי, בפעילות בויצ"ו ובהתנדבות.
זכינו ל- 5 נכדים, ול – 5 נינות.

נובמבר 2017 - עירית חולון עורכת מסיבת חתונת זהב ל -18 זוגות ניצולי שואה, כן ממש חתונה עם שמלות כלה, חליפות, ריקודים וכו' אירוע מרגש במיוחד, במעמד ראש עיריית חולון,  עם המון אנשים טובים שתרמו מזמנם ומרצם כל אחד בתחומו הוא!

 

רחל גרינפלד נפטרה בשיבה טובה ב 3.8.2023

יהי זכרה ברוך.